ע"פ 4713/17

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בהסכמה כי יש לדחות את הערעור. מדובר במקרה בו הודה המערער בביצוע מעשה סדום ומעשה מגונה בנכדתו הקטינה. העבירות התרחשו במשך תקופה של שנתיים, כאשר הקורבן הייתה בין הגילאים 10 ל-12, וכללו נגיעה באיברי המין ובפי הטבעת שלה. המערער טען כי העונש המקורי היה חמור מדי ויש להפחיתו בשל היעדר תכנון או תכנון מוקדם, ומשום שלא השתמש בכוח או באיומים. הוא ציין גם את מצבו הרפואי ואת הצורך בשיקום כסיבות להקלה בעונשו. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש את חומרתן של עבירות מין, במיוחד כאלה המבוצעות נגד קטינים, ואת הפגיעה המשמעותית וההשפעות ארוכות הטווח שיש להן על הקורבנות. בית המשפט הכיר בהודאתו של המערער ובנסיבותיו האישיות, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי עונשו של בית המשפט המחוזי הולם ומידתי ביחס לחומרת העבירות. פסק דינו של השופט נ' הנדל התקבל בהסכמת השופטים י' אלרון וי' וילנר, והערעור נדחה.