בר"מ 3656/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על סיווג נכס בתל אביב. המבקש, הבעלים של נכס המשמש כמועדון ריקודים וחלל אירועים, הגיש ערעור במקור על החלטת מינהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו לסווג את הנכס כ"אולם לחגיגות ואירועים" משנת 2004. סיווג זה הביא למסים גבוהים יותר עבור המבקש. במסגרת הליך הערעור הגיעו הצדדים להסכם פשרה שסיווג את הנכס כ"אולם המשמש למופעי ריקודים ו/או בידור", ששיעור המס בו נמוך יותר, עד ליום 31.12.06. עוד נקבע בהסכם כי החל מיום 1.1.2007 ואילך ייבחן הסיווג מחדש על בסיס המצב המשפטי והעובדתי הקיים באותה עת. בנובמבר 2006 החליטה העירייה לשנות את צו הארנונה לשנת 2007, וכתוצאה מכך סווג מחדש הנכס של המבקש בחזרה ל"אולמות לחגיגות ואירועים". שינוי זה נעשה ללא הערכת השימוש הנוכחי של הנכס. המבקש התנגד להחלטה זו, בטענה כי יש להחיל את הוראת המעבר, אשר הייתה שומרת על שיעור המס הקודם, הנמוך יותר. ועדת הערר הכללית לארנונה דחתה ערעור זה, ובית המשפט לעניינים מנהליים אישר את הדחייה. לאחר מכן הביא המבקש את התיק לערכאה גבוהה יותר, וביקש רשות לערער על ההחלטה. עם זאת, השופט דחה את הבקשה, והסכים עם פרשנותם של הערכאות הנמוכות יותר להוראת המעבר. ההוראה נועדה להגן על נישומים שנכסיהם סווגו מחדש, וכתוצאה מכך חויבו במס גבוה יותר, ולכן לא חלה על עניינו של המבקש. סיווגו של הנכס כ"אולמות לחגיגות ואירועים" היה ראוי בהתחשב בשימוש בו בפועל, והמבקש הסכים כי ניתן יהיה להעריך מחדש את הסיווג משנת 2007 ואילך. משכך, לא יכלה המבקשת לטעון כי היה לה אינטרס הסתמכות בר הגנה בסיווגו של הסכם הפשרה, והשופטת לא ראתה עילה להתערב בהחלטות הערכאות הנמוכות יותר. בקשת רשות הערעור נדחתה, כלומר ההחלטות הקודמות עמדו בעינן, והמבקש יצטרך לשלם את המסים הגבוהים יותר כתוצאה מהסיווג מחדש.