ע"פ 15004-10-09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לדחות בקשה של חברת השכרת רכב להארכת מועד לערעור על 238 דוחות חניה מהשנים 1996-2001. המערער טען כי יש להעביר את הדו"חות לשמות הנהגים ששכרו את כלי הרכב בעת ביצוע העבירות. עם זאת, השופט מצא כי בקשתו של המערער לוקה בחסר ספציפיות ואינה מתייחסת לכל כרטיס בנפרד. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה המערערת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לשיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, שנע בין שבע לשמונה שנים. כתוצאה מכך, אישר השופט את ההחלטה, והדגיש כי כל כרטיס הפך לפסק דין מכריע בשל הימנעותו של המערער מלבקש משפט בתוך תקופת 90 הימים הקבועה בחוק. השופט ציין גם את חובתו של המערער לנהל רישומי פרטי נהגים ולפקח על הליך ההמרה, ואת חוסר המעשיות שבהעמדה לדין בעבירות לאחר שחלף זמן כה רב. פסק הדין הדגיש את הצורך בטעמים מוצדקים להארכת המועד, שלא היו קיימים במקרה זה. ככלל, דחיית הערעור הותירה על כנה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והבטיחה כי המערער יישאר מורשע ב-238 עבירות החניה.