ת"א 1034/06

תקציר

התובעת, חברה המספקת דלק, הגישה תביעה כנגד הנתבע לתשלום בסך 197,232 ₪, שהם עלות הדלק שסופק לו במהלך שנת 2002. לטענת התובע, הנתבע ביקש כי החשבוניות יונפקו על שם צדדים שלישיים, להם מכר את הדלק, והנתבע לא עמד בפירעון החוב. הנתבע הכחיש את הטענה, וטען כי שילם את מלוא התמורה, והחשבוניות היו בגין דלק שסופק ישירות לצדדים השלישיים, ולא לו. עוד טען כי שילם תשלום סופי של 30 אלף שקל לצורך הסדר החוב. בית המשפט הורה לשני הצדדים להגיש תצהירים, בצירוף כל המסמכים התומכים. התובע הגיש כרטיס הנהלת חשבונות של צד ג' ועדויות של בעל ומנהל החברה ועובד שסיפק את הדלק, ואילו הנתבע טען כי הכרטיס אינו מדויק וכי כמה מהצדדים השלישיים המוזכרים אינם ידועים לו. הנתבע אף הגיש תצהיר עד התומך בטענתו לתשלום בסך 30,000 ₪. בית המשפט פסק לטובת התובע, שכן עדויות עדויותיהם היו עקביות ומהימנות, ואילו עדותו של הנתבע סתרה את דבריו הקודמים. בית המשפט קיבל גם את הסברו של התובע לשיטת העבודה וההתחשבנות בין הצדדים. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בחלק מטענות הנתבע. בית המשפט קיבל את הטענה כי בוצע תשלום בסך 30,000 ₪ ויש לנכות אותו מהסכום הנתבע, שכן רישומי התובעת לא היו עקביים ולא מדויקים בחלק מהמקומות. בית המשפט גם הסכים לנכות 30% מיתרת הסכום בשל ספקות לגבי דיוק סכום החוב, והותיר את הנתבע עם תשלום של 117,062 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף ריבית והוצאות, לתובע.