תע"א 3752/10

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, הצטרף למשרד עורכי הדין של הנתבעים לתפקיד, אך החוזה שלו הסתיים תוך חודשיים. המחלוקות העיקריות היו על טיב היחסים ביניהם, האם היה הסכם לתקופה קצובה והסיבה לפיטוריו. בית המשפט מצא כי התובע היה עובד המשרד ולא קבלן עצמאי כפי שנטען על ידי הנתבעים. למרות שלא היה הסכם חתום, הצדדים פעלו בהתאם לטיוטת הסכם המתווה את תנאי ההעסקה. עם זאת, בית המשפט לא מצא הסכם לתקופה קצובה שכן לא השתכנע בהתחייבות להעסיק את התובע במשך שנה שלמה. גם בפיטוריו של התובע נמצאו מספר פגמים. לא נמסרה לו סיבה לפיטוריו, ולא הוצע לו שימוע או הזדמנות לשפר את ביצועיו. ההחלטה לפטרו התקבלה בחופזה מבלי לשקול את מצבו או את השלכותיו. יתר על כן, הנתבעים לא חשפו את הסיבה האמיתית לפיטוריו ובמקום זאת ייחסו אותה לגורמים אחרים. בית הדין הגיע למסקנה כי הפיטורים נבעו בעיקר מבדיקה מחודשת של הנתבעים את הכדאיות הכלכלית של העסקתו של התובע. משכך, התביעה התקבלה באופן חלקי. הנתבעים חויבו לפצות את התובע בגין פיטוריו שלא כדין, בסך 60,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.12.09, ו-25,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות בגין ההליך, בסך 9,000 ₪ בתוספת מע"מ.