ע"א 235/78

תקציר

התיק נסוב סביב תאונת דרכים שאירעה למערערת ביום 13.11.1976, ותביעת הפיצויים שבאה בעקבותיה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המערער אושפז לתקופות שונות במוסדות רפואיים שונים. בית המשפט המחוזי העניק למערער פסק דין. 57,000 לירות ישראליות כפיצויים בגין כאב וסבל, עליהם ערער בא כוח המערער משני טעמים: מספר ימי האשפוז שנלקחו בחשבון ושיעור הנכות הצמיתה שנוצלה בחישוב. השופט ברק קבע כי היה על בית המשפט המחוזי לכלול את ימי השהות של המערערת בבית חולים לחולים כרוניים, דבר שהיה מביא את סך ימי האשפוז מעל 500, ומזכה אותה בסכום הפיצוי המרבי בגין נזק לא ממוני, שהוא 100,000 לירות ישראליות. סכום מרבי זה חל על הפיצוי בגין כאב וסבל, והשופט הסכים עם שיקולי בית המשפט המחוזי המבוססים על התקנות לקביעת פיצוי בגין נזק לא ממוני. השופט הסכים גם עם החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק למערערת פיצוי בגין הוצאות סיעוד וטיפול בבית, שכן היה מוצדק שהיא נזקקה לטיפול ממושך בבית החולים ובעלה לא היה מסוגל לטפל בה בביתה. עם זאת, השופט הורה לבית המשפט המחוזי למנות אפוטרופוס למערערת ולהעריך את נזקיה במדויק, תוך שהוא מחליט על סכום חד פעמי או תשלומים תקופתיים לכיסוי הוצאות האשפוז. בנוסף, הכפילה השופטת את הפיצוי שנפסק בגין ביקורי הבית האפשריים של המערערת, והתייחסה להוצאות הנסיעה של בעלה לביקורה כחלק מנזקיה, וקבעה את הסכום על -. 5,000 לירות ישראליות. לבסוף, קבע השופט כי שכר טרחת עורך הדין שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי היה סביר. הערעור התקבל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים בהתאם לפסק הדין, לרבות סכומי פיצוי נוספים שייקבעו.