ב"ל 38559-04-21

תקציר

התובעת, שהתגוררה במודיעין עילית וילדה בסוף יולי 2020, ביקשה מהמוסד לביטוח לאומי דמי לידה עבור עבודות שבוצעו בחודש מאי אותה שנה. הבקשה הייתה בגין הפרשי קצבאות שנבעו מהעסקתה לכאורה בעסק של אביה באותו חודש. התובעת טענה כי עבדה במקום במשרה מלאה בזמן שהתגוררה אצל הוריה במהלך סגר הקורונה הראשון. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה וגרם לה להגיש תביעה. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית הדין הייתה האם התובעת הוכיחה קיומם של יחסי עבודה עם עסקו של אביה בתקופה שבמחלוקת. השופטת סיכמה את הדין החל וציינה כי הוכחת יחסי עבודה בין קרובי משפחה מחייבת בחינה מדוקדקת וסטנדרטים ראייתיים גבוהים יותר. השופטת מצאה כי טענת התובעת אינה עקבית לגבי שעות עבודתה ושכרה, והיא לא הציגה ראיות אובייקטיביות התומכות בטענתה לעבודה בפועל בעסק. יתר על כן, הראיות הצביעו על כך שהפיצוי שלה לא היה קשור לעבודה שבוצעה אלא נבע מסיועו של אביה. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת סיפקה סיוע משפחתי ולא תעסוקה בפועל, ולכן תביעתה נדחתה. בית המשפט הורה על החזרת דמי הביטוח ששולמו בשמה של התובעת וויתר על הוצאות, בהתחשב בכך שהיא מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי.