ת"א 1018/00

תקציר

התובע, אייל חליבה, תבע את מדינת ישראל על כך שלא קיבלה את הסכמתם מדעת של הוריו לפני שנתנו לו חיסון פוליו בגיל שלושה חודשים. חליבה טען כי החיסון גרם לו לחלות בפוליו וכי המדינה לא סיפקה להוריו את הסיכונים הכרוכים בכך, תוך פגיעה באוטונומיה של הוריו ובחובת הזהירות של המדינה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסיכון להידבק בפוליו מהחיסון היה מינימלי וזניח, והמדינה לא נדרשה לחשוף סיכון נדיר כזה לציבור. כמו כן, קבע בית המשפט כי הוריה של חליבה נתנו את הסכמתם מדעת וכי זכותם לאוטונומיה לא נפגעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הראיות אינן תומכות בטענתו של חליבה כי החיסון גרם לזן הפוליו שלו. עוד קבעה השופטת כי הימנעותה של המדינה מהבטחת פיצוי חקיקתי לנפגעי חיסונים אינה מהווה רשלנות. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבע 10,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.