ת"א 1386-09-18

תקציר

הרשם דחה את בקשת הנתבעים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול עיקול. המסמכים הקשורים לעיקול הופקו לנתבעים בספטמבר 2018, ועל פי התקנה הרלוונטית, המועד האחרון לבקשת ביטול היה 31.10.2018. בקשת הנתבעים הוגשה מעבר למועד זה ולכן נדרשה התחשבות בטעם מיוחד. הנתבעים טענו כי הייתה להם סיבה מיוחדת משום שסברו שניתן לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט ובשל מערכת היחסים בין הצדדים. עם זאת, מצא הרשם כי טעמים אלה אינם קוהרנטיים ואינם קשורים לנסיבות הנדונות. זאת ועוד, ציין הרשם כי הנימוקים שהובאו קשורים ליחסי הנתבעים עם באי כוחם הקודמים, וזו אינה סיבה מיוחדת תקפה להארכת המועד. בנוסף, היה חוסר בהירות לגבי ציר הזמן של האירועים שהובילו לבקשת הארכה והתגובה לתשובה לא נתמכה בתצהיר. ככלל, הרשם הגיע למסקנה כי אין סיבה מיוחדת להאריך את המועד. כמו כן, מצא הרשם כי סיכויי הליך ביטול העיקול היו מזעריים. הערכת הרשם שקלה את מאזן הנוחות ואת הראיות לכאורה הנדרשות לסעד זמני של עיקול. הרשם קבע כי עילת התביעה של התובע מבוססת דיה על סמך הסכמים בכתב והצעת הנתבעים לפרוס את ההלוואה. עוד מצא הרשם כי קיים יסוד ההכבדה על הנתבעים, כפי שמעידים שיקים חוזרים וחוסר פירוט של הנתבעים לגבי נכסיהם. טענות הנתבעים בדבר היעדר חשש לנטל ומאזן הנוחות לא היו משכנעות. משכך, דחה הרשם את הבקשה להארכה וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו, תוך שהוא מציין כי בית המשפט רשאי לשקול מחדש החלטה זו בהליך העיקרי. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של הצדדים ונשלחה אליהם לאחר מכן.