ס"ע 16820-08-10

תקציר

פסק דין זה דן בדין החל על העסקתם של תשעה תובעים פלסטינים העובדים במפעל ישראלי באזור התעשייה ברקן שבגדה המערבית. בית הדין קובע כי הדין הישראלי חל על חוזי העבודה של התובעים. המחלוקת העיקרית השנייה נוגעת לזכאות לפיצויי פיטורים כאשר סיום ההעסקה נכפה על המעסיק מטעמי ביטחון. התובעים, שהועסקו ללא היתרי עבודה כדין, טוענים כי פוטרו משום שהגישו תביעות נגד הנתבעת בגין זכויות סוציאליות. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי סיום העסקתם נבע ממגבלות ביטחוניות ולא קשור לתביעות. בית המשפט בוחן את הרקע העובדתי ומוצא כי התובעים הועסקו ללא היתרים כדין אך הורשו לעבוד באמצעות היתרים ידניים. עוד עולה כי הנתבע עשה מאמצים להשיג אישורי עבודה עבור התובעים אך נדחה מסיבות ביטחוניות. השופט מסכם כי טענת הנתבעת כי התובעים פוטרו בשל מגבלות ביטחוניות ולא בשל התביעות משכנעת יותר. לפיכך, בית הדין קובע כי העסקתם של התובעים לא נחשבה כ"פיטורים" המזכה אותם בפיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת. לאחר מכן נדונות תביעותיו הפרטניות של כל תובע, והשופט פוסק בדרישותיו לפיצויי פיטורים, תקופת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים. ההחלטות מתקבלות בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. חלק מטענות התובעים מתקבלות, ואחרות נדחות מחוסר ראיות או משום שהדרישות כבר הוסדרו בתביעות קודמות. בסופו של דבר, השופט מורה לנתבע לשלם לכל תובע סכומים משתנים כפיצוי, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הסכומים נקבעים על פי הפרטים הספציפיים של כל מקרה, כגון משך ההעסקה, שכר שלא שולם ותנאים סוציאליים.