תת"ע 375-07-21

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בת"פ 375-07-21 מדינת ישראל נ' פרידמן** **מבוא:** החלטה זו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, שניתנה על ידי כבוד השופטת, סגנית הנשיא שרית זוכוביצקי-אורי, עוסקת בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש (להלן: "הנאשם") ביום 04.07.2021. הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש, בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. פסק הדין בהיעדר כלל קנס כספי, פסילה מלקבל רישיון נהיגה ופסילה על תנאי. **העיקר הדיוני והנורמטיבי:** ההחלטה מתבססת על מספר עקרונות יסוד בדין הפלילי ובהליכי תעבורה: 1. **עקרון קיום דיון בנוכחות הנאשם:** כפי שמצוין בסעיף 7 להחלטה, המקור לכלל זה הוא סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בית המשפט מדגיש כי עיקרון זה, אשר יש הסבורים כי אף לו מעמד חוקתי, חיוני לקיום המשפט, למראית פני הצדק ולהבטחת אמון הציבור בהליך הפלילי. הציטוט מפסק הדין בע"פ 1903/99 חסין נ' מדינת ישראל ממחיש את חשיבותו של עיקרון זה. 2. **חריג לדון שלא בפני הנאשם:** סעיף 8 להחלטה מפנה לסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר, בעבירות קלות המוגדרות בו, לדון את הנאשם שלא בפניו, בכפוף לכך שבית המשפט סבור שלא ייגרם לו בכך עיוות דין. 3. **השלכות אי התייצבות לדיון:** סעיף 9 להחלטה קובע כי נאשם שהוזמן כדין לדיון ולא התייצב, רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום. 4. **הוראות החוק לביטול פסק דין שניתן בהיעדר:** סעיף 10 להחלטה מפרט את המסגרת החוקית לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם. סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי על הנאשם להוכיח אחד משני תנאים חלופיים: * **קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות:** עקב נסיבות אובייקטיביות שהצדיקו את היעדרותו. * **צורך בביטול למניעת עיוות דין:** גם אם לא הייתה סיבה מוצדקת, קיים סיכוי שהימשכות פסק הדין תגרום לאי-צדק ממשי. ההחלטה מסתמכת על פסק הדין בע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל, אשר מדגיש את זכותו של כל אדם ליומו בבית המשפט, אך מציין כי זכות זו אינה מוחלטת ויש למנוע ניצולה לרעה. **ניתוח טענות הצדדים והכרעת בית המשפט:** בית המשפט דן בבקשת הנאשם לביטול פסק הדין תוך התייחסות לטענותיו ולטענות המשיבה (מדינת ישראל). 1. **היעדר תצהיר:** סעיף 6 להחלטה מציין כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, דבר המהווה עילה לדחייתה על הסף. עם זאת, בית המשפט בחר לבחון את הבקשה לגופה, "למעלה מן הצורך". 2. **טענת הנאשם לאי ידיעה:** טענת הנאשם (סעיף 4) היא כי מזה ארבע שנים לא ידע על הזימון לדיון, על פסק הדין או על הפסילה, וגילה על כך במקרה. 3. **טענות המשיבה:** המשיבה העלתה שתי טענות עיקריות (סעיף 5): * **שיהוי קיצוני:** הבקשה הוגשה בשיהוי של ארבע שנים. * **היעדר טענות:** הנאשם לא הציג סיבה מוצדקת לאי התייצבותו ולא העלה כל טענה בדבר עיוות דין. 4. **דיון ב"קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות":** * בית המשפט בחן את מסירת ההזמנה לדיון. סעיף 11 להחלטה קובע כי ההזמנה נמסרה לידי הנאשם במועד ביצוע העבירה, והוא אף חתם על אישור מסירה בו נרשמו פרטי הדיון. * על בסיס הראיות, קובע בית המשפט (סעיף 12) כי ההזמנה נמסרה כדין, וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם. 5. **דיון ב"חשש לעיוות דין":** * סעיף 13 להחלטה מזכיר כי גם בהיעדר סיבה מוצדקת, ניתן לבטל פסק דין אם הדבר נדרש למניעת עיוות דין, כפי שנקבע ברע"פ 6165/17 סעדא. * עם זאת, סעיף 14 מדגיש כי ביטול פסק דין בשל חשש לעיוות דין מחייב הצבעה על שיקולים כבדי משקל העשויים לשנות את תוצאות פסק הדין. * בית המשפט קובע במפורש (סעיף 15) כי הנאשם "לא העלה כל טענה לעניין עיוות דין". בנוסף, גם אם היה מעלה טענות, בית המשפט בוחן אותן בזהירות מירבית (תוך הפניה לע"פ 2119/02 כהן ורע"פ 1773/04 אלעוברה). * לאור כל זאת, בית המשפט קובע (סעיף 16) כי לא נגרם ולא ייגרם לנאשם עיוות דין אם פסק הדין לא יבוטל. 6. **דיון ב"שיהוי בהגשת הבקשה":** * סעיף 17 להחלטה מתייחס לשיהוי המשמעותי של למעלה מארבע שנים בהגשת הבקשה, ללא הסבר מספק. בית המשפט קובע כי דין הבקשה להידחות גם בשל כך, ומפנה לרע"פ 1896/18 הדני. **מסקנות וחידושים משפטיים:** 1. **יישום פרשני מחמיר של כללי סדר הדין הפלילי:** בית המשפט מיישם באופן קפדני את הדרישות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי ובפסיקה לעניין ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ההחלטה מדגישה את החשיבות של מסירת ההזמנה כדין ואת נטל ההוכחה המוטל על הנאשם. 2. **הבחנה בין סיבה מוצדקת לאי התייצבות לבין עיוות דין:** בית המשפט מבחין באופן ברור בין שני התנאים החלופיים לביטול פסק דין. במקרה זה, הנאשם נכשל בשניהם: לא הוכחה סיבה מוצדקת להיעדרותו, וגם לא הועלתה כל טענה של ממש בדבר עיוות דין. 3. **החשיבות של העלאת טענות לגופן:** ההחלטה מדגישה כי הבקשה לביטול פסק דין אינה יכולה להישען על טענה סתמית של אי ידיעה, אלא דורשת פירוט של סיבה מוצדקת להיעדרות או הוכחה ברורה לעיוות דין. 4. **החשיבות של עקרון סופיות הדיון:** ההחלטה מסתיימת בהדגשת עקרון סופיות הדיון, אשר מחייב דחיית בקשות המוגשות בשיהוי קיצוני ללא הצדקה מספקת. 5. **פסיקה יסודית על אף ליקויים פרוצדורליים:** הכללתו של דיון לגופו של עניין, למרות שהבקשה הוגשה ללא תצהיר (שהוא ליקוי פרוצדורלי משמעותי), מראה על גישה שיפוטית המבקשת לבחון את הדברים מקיפות, אך גם משמשת כאזהרה לנאשמים בדבר הצורך לעמוד בדרישות הפורמליות. **לסיכום,** החלטת בית המשפט מהווה יישום ברור ועקבי של הדין הקיים. היא מדגישה את החשיבות של התייצבות לדיון, את האחריות המוטלת על נאשם לוודא קבלת זימונים, ואת הנטל המוגבר המוטל על נאשם המבקש לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו, במיוחד כאשר מדובר בשיהוי ניכר.