ע"א 2596/92

תקציר

במקרה של ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, נתן השופט ט' אור את פסק הדין בעניין פגיעה קשה שנגרמה לתובע בתאונת דרכים הקשורה לעבודה בעת שעבד באגד, שהוכרה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. התובע, שנותר עם שיתוק לצמיתות ו-100% נכות כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, הגיש תביעה נגד חסנה חברה לביטוח ישראל בע"מ יחד עם אגד, בדרישה לפיצוי בגין נזקים, בעוד אגד תבעה החזר בגין תשלומים ששולמו לתובע. לאחר דיון מעמיק בנזקים, קבע בית המשפט המחוזי כי לאגד מגיע פיצוי מסוים בגין תשלומי שכר ששולמו לאחר התאונה והורה לחסנה לשלם סכומים נוספים לקרן הפנסיה של חברי אגד לצורך תשלומי פנסיה. על כמה נקודות מהחלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור בערעורים. סנה, המייצג את חברת הביטוח, טען כי הפיצויים שנפסקו היו מופרזים, והצביע על פיצויים גבוהים מהראוי בגין אובדן הכנסה, הוצאות רכב ועלויות שיקום. בערעור שהגישה התובעת נטען לפיצוי מוגדל בגין סיוע לצד ג'. הערעורים אוחדו, כאשר פסק הדין הגדיל את הפיצוי לסיוע לצד ג' על סמך חישובים שגויים, אך גם הפחית פיצויים במספר קטגוריות, לרבות הוצאות רכב ודיור, בשל היעדר טענות מבוססות כי עלויות אלה לא יכוסו על ידי הוראות המוסד לביטוח לאומי. הערעורים הביאו להפחתת סך הפיצויים לתובע כפי שנפסק על ידי בית המשפט, וקבע כי הנזקים הנתבעים עלו על ההפסדים בפועל כאשר נשקלו קצבאות הביטוח הלאומי. משכך, קיבל בית המשפט את ערעורו של סנה, דחה את טענות התובעת ואגד נגד חסנה, וביטל את הצהרות הזכאות של הקרן לתשלומים עתידיים ברי השבה תוך ביטול הוצאות שהוטלו קודם לכן וחיוב בהוצאות משותפות בין התובעת, אגד והקרן.