ר"ע 721/85

תקציר

במקרה הנוגע לפיצויי נפגעי תאונות דרכים, דן בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שאפשרה למשיב להציג ראיות הסותרות את דרגת הנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. החלטה זו הייתה מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט העליון הדגיש כי בעוד שסעיף 6ב קובע מנגנון להתמודדות עם האתגרים העומדים בפני בתי המשפט באמצעות חוות דעת רפואיות שונות, הוא מקיים בדרך כלל קביעות קודמות כמחייבות. עם זאת, היא מתירה חריגה בנסיבות חריגות כאשר היא מוצדקת. השופט קמא אימץ גישה ליברלית, המאפשרת ראיות סותרות בשל גורמים כגון חוות דעת רפואיות שונות ופערים משמעותיים ברמות הנכות המוערכות. עם זאת, בית המשפט העליון מצא גישה זו בלתי ראויה, בקובעו כי הנסיבות אינן מצדיקות סטייה מהכלל המחייב. בעקבות זאת הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי התיק יישקל מחדש על סמך הערכת הנכות המקורית של הוועדה. בנוסף, חויב המשיב בכיסוי הוצאותיו של המבקש, בסך 700 ₪, מותאמות להצמדה וריבית.