ת"פ 55368-12-21

תקציר

הנאשם הואשם בגרימת נזק לעתיקות ובחיפוש בלתי חוקי בעתיקות בח'רבת לקיט, אתר עתיקות מוכרז, בשלוש הזדמנויות: 1 באפריל, 5 במאי ו-6 במאי 2019. השופט זיכה את הנאשם מהאישומים הקשורים ל-1 באפריל בשל חוסר ודאות בזיהוי העבריין, שנגרמו כתוצאה מהליך זיהוי לקוי, אך הרשיע אותו ביתר סעיפי האישום. ההרשעה התבססה על ראיות חזקות לאירועים שאירעו ב-5 וב-6 במאי, לרבות צילומי מצלמות תיעוד, דברי הנאשם עצמו ועדויות עדי התביעה, שנמצאו אמינות. השופט הכיר בכמה מחדלי חקירה אך הדגיש כי הם אינם מצדיקים זיכוי, במיוחד לאור הראיות המשכנעות. כמו כן אושר הנזק לאתר העתיקות, שלא הותיר ספק לגבי אשמתו של הנאשם באישומים הקשורים ל-5 ול-6 במאי. השופט הדגיש את חוסר המהימנות של הנאשם ואת חוסר העקביות בעדותו, שסתרו את הראיות הקיימות. ככלל, פסק הדין הדגיש את חשיבות הידע הקונסטרוקטיבי על מעמדם של אתרי העתיקות ואת ההשלכות של פגיעה בהם, תוך הדגשת אמות המידה להליכי זיהוי והשפעתם על משפט הוגן.