בע"מ 4282/03

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת משפטית על פרשנות צוואה שהותירה אחריה אישה שנפטרה כשנה וחצי לאחר בעלה. האישה ובעלה ערכו צוואות משותפות והדדיות, כלומר ההסדרים שערך מצווה אחד התבססו על ההסדרים שערך המצווה השני. בכל צוואה נקבע כי במקרה של פטירת אחד מבני הזוג, יירש בן הזוג שנותר בחיים את רכושו. הוראה נוספת בשתי הצוואות קבעה כי אם בני הזוג נפטרו באותו זמן, בנם המשותף יירש את הנכס וישלם סכומי כסף מסוימים לבתה של האישה מנישואים קודמים. השאלה הראשונה שבית המשפט נדרש אליה הייתה האם הבן, בהיותו צאצא של הבעל, ירש את רכוש האישה לאחר מותו, כאמור בצוואה. בית המשפט המחוזי קיבל תחילה טענה זו, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו והסכים עם הבת כי הצוואה חלה רק על בן הזוג הראשון שנפטר. השאלה הבאה הייתה האם ההוראה השנייה בצוואה, הקובעת כי במקרה של פטירה בו זמנית של בני הזוג, בנם יירש את הנכס, חלה כאשר קיים פער זמנים בין פטירתו של כל אחד מבני הזוג. השופט טירקל סבר כי כוונת בני הזוג, לו נשאלו, הייתה שבנם יירש אותם גם אם ימותו בזה אחר זה. עם זאת, הנשיא ברק העדיף לפרש את הצוואה כפשוטה, תוך התחשבות בחוסר הסימטריה בין יורשיהם החוקיים של בני הזוג ובעיקרון הכללי לפיו במקרים של ירושה חלקית, ברירת המחדל היא ירושה משפטית. בסופו של דבר תיקן בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע כי הבן יירש את רכוש האישה, בכפוף לחובתו לשלם לבת ולבנה את סכומי הכסף הנקובים. בית המשפט גם בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. השופט טירקל חלק על כך, בין השאר, והציע כי עיזבון המנוח יחולק על פי דין ולא על פי הצוואה.