ע"א 2850/99

תקציר

בשנת 1981 נכרת הסכם בין המערערת לבין המשיבה מס' 1, לפיו המערערת היא המפיצה הבלעדית של מוצרי המשיבים באזור יבנה ואשדוד. עם זאת, בהמשך טענה המערערת כי טנא הפרה הסכם זה בכך שאפשרה למפיצים אחרים להיכנס לשטחה הבלעדי של המערערת. המערער הגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי, בטענה כי זכויות החלוקה הן רכושו הבלעדי וניתן להעבירן ללא הגבלה. בית משפט קמא דחה את התביעה, והתיר תביעה כספית נפרדת. בערעור קבע בית המשפט העליון כי זכות ההפצה היא חוזית ולא קניינית, והדגיש כי היא תלויה בקשר מתמשך עם היצרן ונעדרת מאפיינים קנייניים כמו עצמאות וייחוד. עוד ציין בית המשפט כי הזכות להכריז על זכויות הפצה כקנייניות אינה תקפה, שכן היא אינה ניתנת לאכיפה בשל יחסי הנאמנות הטבועים. התניה בהסכם, ששללה לכאורה את זכותה של טנא לסיים את חוזה ההפצה, פורשה כמאפשרת סיום בנסיבות מיוחדות, תוך שמירה על איזון בהתאם לנורמות מסחריות. בית המשפט העליון דחה את הערעור, אך התיר למערער להגיש תביעות כספיות בגין הפרות לכאורה, אשר צריכות להישקל על ידי בית המשפט המתאים אם יוגשו. בעיקרו של דבר, בית המשפט קבע כי זכויות ההפצה הבלעדיות, אף שנטען כי הן קנייניות, הן במקום זאת התחייבות חוזית הכפופה לסיום בתנאים ספציפיים, המשקפת פרקטיות מסחרית והנמקה משפטית.