ת"א 28675-03-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של חוזה מקרקעין, ובפרט לגבי שטחה של חלקת קרקע שמכר המינהל להורי התובע. בחוזה נקבע כי שטח המגרש לא נקבע והוא יוגדר בהסדרי תכנון עתידיים, בשטח מינימלי של 100 מ"ר. הליך התכנון הגדיל את שטח המגרש, והמינהל דרש תשלום נוסף עבור השטח הנוסף. התובע סירב ובמקום זאת תבע את המינהל, וביקש פסק דין הצהרתי כי כל השטח שייך לו ללא תשלומים נוספים. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של התובעת לחוזה, וקבע כי המינהל מכר את החלקה מבלי לשמור על זכויות בעלות כלשהן, ולכן אין לו כל טענה לתשלומים נוספים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם היו למינהל זכויות כאלה, הן היו מתיישנות בשל תקופת ההתיישנות. השופט פסק לטובת התובעים, קיבל את תביעתם והעניק להם סעד הצהרתי. בנוסף, הוטל על המינהל לכסות את הוצאות המשפט של התובע ואת שכר טרחת עורך הדין.