מ"ת 13619-04-11

תקציר

לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי קיימות די ראיות, או לכאורה, כדי להצביע על כך שהמשיבים אשמים במעשים המיוחסים להם. המשיב מס' 1 הודה כי קיבל כספים מהמתלונן אך טען כי מדובר בהחזר הלוואה, ואילו המתלונן טען כי מדובר בסחיטה תחת איום באלימות. השופטת מצאה תימוכין לטענת המתלונן בהודעותיו של רוני, שטען כי השיק שניתן למשיב מס' 1 היה עבור עבודתו, וכן ציינה כי הכחשתו של המשיב מס' 1 כי ידע את רוני הופכת את גרסתו שלו לפחות אמינה. בנוסף, חוסר שיתוף הפעולה של המשיב מס' 1 עם החוקרים והסתירות בדבריו החלישו את מעמדו. דברי המתלונן, המפרטים את איומי המשיב מס' 1 ואירוע של לקיחת רכבו של המתלונן, נמצאו כראיה חזקה לכאורה לסחיטה תחת איומים. באשר למשיב מס' 2, ציין השופט כי הראיות מצביעות על מעורבותו באיומים, חרף הכחשתו. במשפט הפלילי, די בגרסתו של המתלונן לאירועים כדי לבסס אשמה, והשופט לא מצא סיבה להטיל דופי בעדותו של המתלונן. הודעותיו של המשיב מס' 2 עצמו קשרו אותו למערכת היחסים שבין המשיב מס' 1 לבין המתלוננת, והוא הודה בהעברת כספים מהמתלוננת למשיבה מס' 1. זה רמז שהוא היה משתתף בתוכנית הסחיטה. עם זאת, השופטת ציינה כי תפקידו של המשיב מס' 2 היה פחות משמעותי מזה של המשיב מס' 1, שכן האחרון היה המסית העיקרי. השופט הכיר במסוכנות הגלומה בעבירות, במיוחד עבור המשיב מס' 1, אשר לו הרשעה קודמת בניסיון תקיפת עובד ציבור והמשיך לסחוט כספים מהמתלונן בעת מאסרו. עם זאת, השופט לא שלל את האפשרות של חלופת מעצר, שיש בה כדי להפחית את הסכנה ולהסיר את האיום של שיבוש הליכי משפט. האיומים, חמורים ככל שיהיו, לא מומשו ולא היו כרוכים באלימות, מה שהפחית מחומרתם. השופט הדגיש כי המסוכנות הטמונה בעבירות אינה מונעת בחינה של חלופות מעצר שיש בהן כדי לאזן בין הצורך להגן על הציבור לבין כיבוד חירות המשיבים. תסקיר מבחן לכל משיב יסייע לקבוע את התאמתה של חלופת מעצר, שעשויה לכלול פיקוח אנושי ואלקטרוני. התסקירים יסייעו גם בהחלטה על תנאיה של כל חלופה כזו, ועל המשיבים לספק לשירות המבחן ולפרקליטות מידע שיסייע להיעשותם. הדוחות היו אמורים להסתיים עד 22 במאי 2011, והחלטת השופט בעתירות נקבעה ל-24 במאי 2011. עד אז יישארו שני המשיבים במעצר.