עמל"ע 41121-01-17

תקציר

עורך דין ישראלי, המערער, ערער על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שמצא אותו אשם בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת. המערער הורשע באי העברת כספים המגיעים ללקוח, באי מסירת תיקים, ובאי מסירת דו"ח כספי על כספי הלקוח. בערעור נטען כי יש לבטל את ההרשעה בשל סוגיות פרוצדורליות ומהותיות שונות. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהכרעת הדין המקורית, שכן הראיות תמכו בהרשעה. המערערת עיכבה את כספי הלקוחות מעבר למסגרת הזמן החוקית ולא השיבה לפניות הלקוח להשבת כספם ותיקיהם, ואף לא לפניות לשכת עורכי הדין. באשר לעונש של הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין, מצא בית המשפט כי הפרת חובות האמונים של המערער ואדישותו לבקשות לשכת עורכי הדין מצדיקות ענישה חמורה. עם זאת, בית המשפט החליט למתן את העונש בשל כמה גורמים מקלים. המערער זוכה מחלק מהאישומים, ובית המשפט קיבל את טענתו כי הלקוח חייב לו כספים, אם כי הדבר עלה על חומרת העבירות ועברו המשמעתי. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור על גזר הדין, אך קיבל חלקית את הערעור על העונש, ותיקן את העונש לשש שנות השעיה במקום הרחקה לצמיתות. בקשות שני הצדדים להוצאות נדחו.