ע"א 244/65

תקציר

המקרה שעמד בפני בית המשפט היה סכסוך דמי תיווך במקרקעין בו היו מעורבים מתווך, המערער, ולקוחו, המשיב. המערער טען כי הוא זכאי לדמי תיווך בשיעור של 2% בגין ליווי עסקת מקרקעין בין המשיב לקונה, ואילו המשיב טען כי ראוי שיעור נמוך יותר של 1%. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת תביעת המערערת, אך פסק שכר טרחה של 1% בלבד, בנימוק של היעדר ראיות לשיעור הרגיל ובהסתמך על שכר הטרחה ששילם הקונה. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של המערער, והורה למשיב לשלם את מלוא דמי התיווך בשיעור של 2% בתוספת ריבית והוצאות משפט. בית המשפט נימק זאת בכך שזכויותיו של המערער כלפי המשיב לא הושפעו משכר הטרחה שניהל עם הקונה. עוד נטען, כי בהיעדר הסכם חל השיעור הענפי הנהוג של 2%, כפי שנקבע בפסקי דין קודמים של בתי המשפט בישראל ובפלסטין. תקדים זה, יחד עם גרסת המערער לאירועים הנתמכת בעדים, הביאו את בית המשפט לדחות את ערעורו הנגדי של המשיב. השופט הגיע למסקנה כי המערערת זכאית למלוא דמי התיווך הנתבעים, ולפיכך הערעור שכנגד נדחה.