עת"מ 55829-09-20

תקציר

פסק הדין דן בבקשת העותרים לפתוח את החניון התחתון (קומה 2-) של מבנה, המיועד לדיירי בתי דיור מוגן, כאמור בהיתר הבנייה. העותרים מתיימרים לייצג את תושבי השכונה אך אינם מספקים ראיות מוצקות לתמיכתם, ודיירי הבניין עצמם אינם עותרים. בית המשפט מגיע למסקנה כי לעותרים אין זכות להגן על העניין ודוחה את הבקשה בעניין החניון התחתון. הנושא השני הוא החניון העליון, הפועל כיום כחניון מבקרים למרכז המסחרי. העותרים ביקשו לפתוח מגרש זה על פי היתר הבנייה, אשר ייעד אותו לשימוש מסחרי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי במגרש נבנו מספר משרדים ומחסנים, דבר שעלול להיות מנוגד להיתר. היא קוראת למשיבים לבחון זאת וליידע את הבעלים על הפעולות הנדרשות. הבעלים מצהירים על נכונותם להרוס את המחסנים. בית המשפט אף קובע כי הבעלים אינו מחויב לספק חניה חינם ודוחה את טענת העותרים בעניין זה. באשר להוצאות המשפט, חויבו העותרים לשלם 5,000 ₪ כל אחד למשיבים 5-1 ולמשיב 7 ביחד ולחוד. זאת, משום שלאחר ביטול מכרז משטרת ישראל – שהיה החשש העיקרי של העתירה – התעקשו העותרים להמשיך את הדיון בנושאים מיותרים אחרים. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים וחתומה על ידי השופט צבי דותן.