עע"מ 798/13

תקציר

אזרח ניגרי נכנס לישראל בשנת 2010 והגיש בקשה למקלט מדיני, בטענה שסכסוך קרקעות בכפרו שהביא לרצח אביו ודודיו אילץ אותו לעזוב את ניגריה. לאחר שני ראיונות דחו הרשויות הישראליות את בקשתו, וכשעתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשתו נדחתה. המבקש ערער על פסק הדין וביקש סעד זמני, שגם הוא נדחה. בית המשפט הגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים, שכן הכרעתה העובדתית של הערכאה הנמוכה יותר מבוססת היטב. בנוסף, הצהרותיו של המבקש עצמו במהלך הראיונות הצביעו על כך שאין לו עילה למקלט, שכן הוא הזכיר תהליך שלום בין כפרו לכפר השכן והכיר בכך שרצונו הנוכחי להישאר בישראל נובע מסיבות כלכליות. בית המשפט מצא כי האינטרס הציבורי בהרחקת שוהים בלתי חוקיים גובר על שיקוליו הכלכליים של המבקש. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, כלומר הרשויות הישראליות יכלו להמשיך בפעולות אכיפה, לרבות מעצר, גירוש או הרחקה מהארץ, והמבקש לא יקבל רישיון לישיבת ארעי עד להכרעת הערעור.