ת"א 1298-06-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 11(ח) לכללים החדשים, המסדיר הזרמת שפכים ממפעלים למערכות ביוב. הטכניון, המיוצג על ידי התובע, מפעיל את הקריה הרפואית הסמוכה לבית החולים רמב"ם בחיפה, ומעורב בסכסוך כספי עם הנתבעת, תאגיד המים והביוב כרמל בע"מ, על פרשנות הפסקה האמורה. הנתבעת ביצעה דיגום שפכים מחוץ לקמפוס, וגילתה ערכים חריגים שהובילו לדרישה לתשלום בסך של כ-191,000 ₪. הטכניון התנגד לדיגום ולדרישת התשלום, אך ללא הועיל. כתוצאה מכך הטילה הנתבעת עיקול על חשבון הבנק של הטכניון. הטכניון הגיב בהגשת ערר ובבקשה לסעד זמני. שני הצדדים הגיעו להסכמה פרוצדורלית, עד להכרעה בערעור. עם זאת, לאחר דחיית הערעור, ביקש הנתבע לבצע את העיקול. הטכניון טען כי סעיף 11(ח) לכללים החדשים פוטר אותו מתשלום עבור הזרמת שפכים לא סדירים או אסורים על סמך הדיגום הראשון של הנתבעת, שנערך לפי הכללים הקודמים. הנתבעת, לעומת זאת, יחד עם רשות המים והביוב הממשלתית, טענו כי הסעיף לא נועד להיות בעל תוקף רטרואקטיבי, ולכן החיוב שהוטל על הטכניון נותר בתוקף. בית המשפט הסכים עם הנאשמים, והדגיש כי לשון הסעיף ברורה ונועדה להשפיע על פעולות עתידיות ולא לזכות בדיעבד עסקים מאישומים קודמים. יתר על כן, בית המשפט ציין כי פירוש הכללים כפי שהציע התובע יביא להפליה בלתי מוצדקת ועלול לחייב החזר סכומים שכבר שולמו, תוך הטלת נטל מיותר על הציבור. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת התובעת בדבר חישוב דרישת התשלום, והדגיש כי ההסכם הפרוצדורלי שהושג בין הצדדים כבר התייחס לסוגיה זו. משכך, דחה בית המשפט את בקשת התובעת לעיון חוזר והתיר לנתבעת להמשיך בביצוע העיקול. מכיוון שמדובר במקרה תקדימי, כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.