ע"א 25110-07-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את מרבית הטענות שהציגו הצדדים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשם בשני עניינים. ראשית, חישוב הפסדי השכר של התובע כתוצאה מהתאונה והפסדי ההשתכרות המבוססים עליהם. בית המשפט קבע כי יש לחשב את הפסדי ההשתכרות של התובעת על ידי השוואת כושר ההשתכרות שלה בעבר לכושר ההשתכרות שלה בעקבות האירוע המזיק. התובעת לא הציגה ראיות בדבר שווי ההטבות שקיבלה ממעסיקה, כגון עלות מימון רכב או הוצאות אחזקה. לפיכך, העריך בית המשפט את שווי ההטבה בכ-3,500 ₪ לחודש, נמוך מהשווי שאימץ בית המשפט קמא. כתוצאה מכך, חושבו הפסדי ההשתכרות של התובעת לפי שכר חודשי של 14,600 ₪. שנית, בית המשפט התערב בחישוב הפסדי הפנסיה של התובע. בית משפט קמא חישב הפסדים אלה בשיעור של 12.5% מכלל שכרו של התובע, אך ערכאת הערעור קבעה כי חישוב זה חייב להתבסס על צו ההארכה. על פי צו זה, עובד זכאי לכך שמעסיקו יפרש רק 12.5% מהשכר הממוצע במשק, גם אם שכרו בפועל גבוה יותר. התובעת לא הציגה ראיות להסדר פנסיוני מיטיב יותר, ולכן יש לחשב את הפסדיה הפנסיוניים לפי המינימום הקבוע בצו ההרחבה. מאחר שכושר ההשתכרות של התובעת, גם לאחר התאונה, עולה על השכר הממוצע במשק, לא נגרמו לה הפסדים עקב אובדן ההפרשות לפנסיה. לפיכך בוטל הפיצוי שנפסק לה בגין הפסדי פנסיה. בנוסף, מאחר שערעור התובעת נדחה במלואו, וערעור המבטחת התקבל באופן חלקי, חויב התובע לשלם למבטחת הוצאות ערעור בסך 5,000 ₪.