בש"פ 6100/13

תקציר

פסק הדין דן בהשלכות המשפטיות של הארכת שחרורו של קטין בערבות בתנאים מגבילים. על פי סעיף 10ד לחוק הנוער, ניתן לשחרר קטין בערבות בתנאים מגבילים לתקופה של עד תשעה חודשים, ולאחר מכן על המדינה לפנות לבית המשפט בבקשה להאריך תנאים אלה. פסק הדין בוחן את עניינו של קטין שתנאיו המגבילים הוארך פעם אחת למשך 90 יום אך לא חודש לאחר מכן על ידי המדינה. מסקנת הסעיף היא כי מאחר שהמדינה לא הגישה בקשה להארכה לאחר 90 הימים הראשונים, והקטין נותר ללא הגבלה במשך למעלה משלושה חודשים, אין לבית המשפט סמכות להטיל תנאים מגבילים חדשים. פסק הדין מדגיש את חזקת החפות ממנה נהנה הנאשם ואת תשומת הלב המיוחדת הניתנת לזכויות קטינים, וקובע כי פגיעה בזכות לחירות באמצעות הטלת תנאים מגבילים חדשים תהיה בלתי מידתית במקרה זה. פסק הדין מאפשר את הערעור, ומבטל את התנאים המגבילים שהוטלו על המערער. הדבר יוצר תקדים לפיו לא ניתן לחדש תנאים מגבילים כדבר שבשגרה ויש לשקול אותם רק במקרים חריגים, תוך מתן קדימות לזכות לחירות.