עת"מ 714/02

תקציר

העותרת, תלפיות, ערערה על החלטת עיריית חיפה לחייב אותה בארנונה ובדמי שימוש במים משנת 1991. תלפיות טענה כי החיובים אינם צודקים שכן הם רטרואקטיביים, ואין להטיל עליה אחריות שכן היא לא הייתה המחזיקה בנכס באותה עת. כמו כן, טענה כי העירייה לא שלחה לה כל הודעה על החיובים, וכי התעריפים שנגבו אינם נכונים. עוד טענה תלפיות כי חלקים מהנכס אינם מנוצלים ואינם ראויים לשימוש, ולכן יש לפטור אותה מתשלום מס על חלקים אלה, וכי דמי השימוש במים צריכים להיות אפסיים שכן היא בקושי השתמשה במים. בית המשפט בחן את נסיבות העברת זכויות החכירה לתלפיות ומצא כי היא הבעלים של הנכס משנת 1991, ולכן היא אחראית לחיובים. עוד נקבע כי העירייה שלחה הודעות על החיובים לנאמניה של תלפיות, שהיו גם ערבים לה, וכי תלפיות אף הכירה בחובות והציעה להסדיר אותם. בית המשפט קבע כי החיובים אינם רטרואקטיביים, שכן תלפיות התחייבה לשלם להם בהסכם להמרת זכויות החכירה. באשר לשיעורי הארנונה, קיבל בית המשפט את רישומי העירייה כראיה ומצא כי תלפיות לא הביאה כל ראיה לכך, ואף לא הגישה כל השגות בעניין זה עד שנת 1996. לפיכך, נדחו הטענות בדבר תעריפים שגויים. עוד קבע בית המשפט כי טענת ההפליה נגד העותרת אינה מבוססת, שכן חובותיהם של בעלי דוכני השוק שנמחקו התייחסו לתקופות ונסיבות שונות. באשר לחיובי המים, קיבל בית המשפט את טענת העירייה כי תלפיות לא ביקשה להתקין מדי מים פרטיים, ולכן היא אחראית ליתרת היתרה לאחר הפחתת השימוש במונים הפרטיים מהמונה הראשי המותקן בנכס. לבסוף, בחן בית המשפט את טענתה של תלפיות כי חלקים מהנכס אינם ראויים לשימוש ויש לפטור אותם ממס. נמצא כי היא לא עמדה בתנאי הפטור, שכן הנכס לא נהרס ולא הוכח כי אינו שמיש. עוד קבע בית המשפט כי הפטור ממס על נכסים שאינם שמישים הוא חריג לכלל, ויש לעמוד בתנאים לכך בקפדנות. מאחר שהנכס הוזנח רק בשל רשלנות הבעלים, וניתן היה לשפץ אותו, נדחתה תביעתה של תלפיות לפטור. עם זאת, בית המשפט התיר להעביר את נושא "איחוד החשבונות" לשנת המס 1999 לשלב ההשגה, ונתן לתלפיות 30 יום להגיש השגה מתוקנת. בכל יתר ההיבטים נדחתה העתירה, ותלפיות חויבה לשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.