דב"ע מא/103 - 02

תקציר

פסק הדין דן בתנאי הזכאות לדמי ביטוח אבטלה כמפורט בסעיפים 127ד ו-127ה לחוק הביטוח הלאומי. השאלה המרכזית היא האם יש לספור את 12 השבועות של חופשת הלידה, שבגינם מקבלים דמי לידה, כחלק מתקופת הזכאות לביטוח אבטלה. החלטת בית המשפט היא כי יש לספור את 12 השבועות, ולפיכך במקרה זה יש לקבל את תביעת המערערת לדמי אבטלה. תכליתה של תקופת הזכאות, בהקשר זה, היא כפולה. ראשית, היא מבטיחה כי התובע הפריש סכום מינימלי מסוים לביטוח שלו, ושנית, היא מונעת מאנשים לתבוע דמי אבטלה באופן לא תקין. בית המשפט מפרש את הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי ומגיע למסקנה כי כוונת המחוקק לא הייתה להעניש נשים היוצאות לחופשת לידה בכך שלא יספרו זמן זה לקראת תקופת הזכאות. לפיכך, יש לכלול את 12 השבועות של חופשת הלידה ב-540 הימים שקדמו למועד כניסת התביעה לתוקף. בית המשפט דן גם בהבחנה בין "ימים מבוטחים" לבין "ימים שבגינם שולמו דמי ביטוח" ומסביר כי האחרון רלוונטי לקביעת הזכאות לביטוח אבטלה. כמו כן, פסק הדין בוחן את התרחישים השונים המפורטים בסעיף 127ה, המתייחס למצבים בהם תקופת הזכאות לא הושלמה בשל אירועים מסוימים שאינם בשליטת התובעת, ומגיע למסקנה כי חופשת הלידה נופלת בקטגוריה זו. בית המשפט מדגיש כי תכליתו של סעיף 127ה היא למתן את הדרישות המחמירות של סעיף 127ד ולהימנע מיצירת דילמה למבוטחות הזכאיות לצאת לחופשת לידה. בדחותו את הערעור מורה בית המשפט גם למערערת לשלם למשיב 60 ₪ הוצאות ערעור. פסק דין מקיף זה נותן פרשנות ברורה לסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי הנוגעים לזכאות לביטוח אבטלה ולטיפול בחופשת לידה בהקשר זה.