עב"ל 27964-11-22

תקציר

בית המשפט דחה ערעור של מבוטח שביקש הכרה ביתר לחץ דם כפגיעה בעבודה. על פי פסק הדין, באחריות המבוטח להוכיח כי פגיעתו נופלת לאחת משלוש הקטגוריות הקבועות בחוק – תאונת עבודה, מיקרוטראומה או מחלת מקצוע. מכיוון שיתר לחץ דם אינו רשום כמחלת מקצוע, בית המשפט שקל האם ניתן להכיר בו תחת גורמי המיקרוטראומה או תאונות העבודה. בית הדין קבע כי הכרה ביתר לחץ דם כפגיעה עצמאית בעבודה אפשרית רק אם היא נובעת מאירוע תאונתי, ונטל ההוכחה מוטל על המבוטח. במקרה דנן, המערערת, אשר ייחסה את יתר לחץ הדם שלה לתקופה עמוסה בעבודה בחודשים מרץ-אפריל 2018, לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה. בית הדין מצא כי לחץ העבודה בתקופה זו, על אף היותו סובייקטיבי, נעדר בסיס אובייקטיבי, מה גם שהיה חלק משגרת העבודה הרגילה של המערערת. יתר על כן, בית הדין קבע כי עבודה מאומצת זמנית הנמשכה כחודשיים אינה מהווה אירוע מיוחד או חריג שיכול להצדיק הכרה ביתר לחץ דם כפגיעה בעבודה. גם תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד, עליו הצביעה המערערת, לא היה רלוונטי לעניינה שכן נחקק לאחר התקופה הנדונה. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי המתח המתמשך שחווה המערער אינו עומד בקריטריונים לאירוע מיוחד או חריג ועל כן דחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערת לשאת בהוצאות המוסדיות של הליך הערעור.