ת"א 43829-10-15

תקציר

התביעה העיקרית היא על שווי המלאי שהנתבעת התחייבה לרכוש מהתובעת. התובע טוען כי מדובר בסכום של 131,694 ש"ח, ואילו הנתבע טוען כי מדובר בכ-50,000 עד 70,000 ש"ח. בית המשפט מקבל את טענת התובע ומכריע לטובתם, כלומר הנתבע צריך לשלם את הסכום הנתבע על ידי התובע. לאחר מכן עוברים הדיונים לתביעה שכנגד של הנתבע. הנתבע טוען כי התובע רימה אותו טרם כריתת ההסכם והפר את ההסכם לאחר מכן. הנתבע טוען כי התובע הטעה אותו לגבי מחזור ורווחיות העסק שרכש מהתובע, אך השופט דוחה טענה זו שכן הנתבע הסכים כי אכן מדובר במחזור העסק. השופטת דוחה גם את הטענות בדבר הפרת הסכם בדבר גביית יתר בגין מלאי, אי העברת רשימת הלקוחות ואי העברת העסק בצורה מסודרת, שכן הן לא הוכחו או אינן משמעותיות מספיק כדי לבטל את ההסכם. עם זאת, השופטת מקבלת את הטענה כי התובעת לא פעלה בתום לב בקיום חלק מתנאי ההסכם, במיוחד בכל הנוגע למחירון הלקוחות ולמחירונים. השופט פוסק לנתבע 20,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב מעשיו של התובע. לסיכום, השופט מכריע לטובת התובע בתביעה העיקרית ומורה לנתבע לשלם 103,556 ש"ח, לצד פיצוי של 20,000 ש"ח לתובע. הנתבע אחראי גם להוצאות המשפט של התובע ולשכר טרחת עורך הדין בסך של 13,500 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין על ידי הנתבע.