ב"ל 13950/04

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת למעמד התושבות של התובע ולתשלומי קצבת הילדים שבאו בעקבותיו. הנתבעת, המועצה לביטחון לאומי, טענה כי התובעת, בעלת תעודת זהות ישראלית, לא הייתה תושבת ישראל בתקופה המדוברת, דבר ההופך אותה לבלתי זכאית לקצבת הילדים. התובעת טענה אחרת, וטענה כי תמיד הייתה תושבת ישראל, גם לאחר נישואיה. לדברי בית המשפט, נטל ההוכחה מוטל על התובעת, שכן יש לציין כי הצהירה בעבר בטופס התביעה כי אינה תושבת ישראל. השופט קבע כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות להוכחת מגוריה בישראל. מנגד, הנתבע הציג ראיות משכנעות, לרבות עדויות עדים ודוחות חקירה, מהן עולה כי התובע שהה מחוץ לישראל. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי נוצר חוב עקב תשלום שלא כדין של קצבאות ילדים, שכן התובע לא היה תושב בתקופה הרלוונטית. משכך, פסק השופט לטובת הנתבעת, דחה את תביעת התובעת והורה לה לשלם את הוצאות הנתבעת, שהוערכו ב-3,000 ₪. עוד קבעה השופטת כי לא ניתן לבטל כל חוב שחבה התובעת לנתבעת בשל תקופת ההתיישנות, שכן מערכת היחסים בין הצדדים לא אפשרה חריג כזה. פסק הדין נחתם בהדגשה כי הנתבע היה רשאי על פי דין לנכות מהתובע תשלומים שלא כדין.