ע"א 1682/06

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט לסוגיית החסינות לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המתייחסת להתבטאויות שנאמרו "במהלך דיון". בית המשפט צידד ברעיון החסינות המוחלטת לאמירות בעלות זיקה ממשית לדיון, ודחה את טענת המשיב כי יש להגביל חסינות זו. השופט הדגיש כי החסינות צריכה לחול כאשר אמירות רלוונטיות לדיון, גם אם נאמרו בחילופי דברים סוערים. עם זאת, בית המשפט ציין כי החסינות אינה מגנה על צדדים מפני אמירות זדוניות שאינן קשורות למקרה. הסוגיה הספציפית נגעה להערתו של עורך דין על עברו הפלילי של המשיב במהלך הבוררות, שנחשבה מותרת מאחר שהבוררות אפשרה להטיל ספק באמינותו. בית המשפט דחה את תביעת המשיב לפי חוק לשון הרע, וציין כי אישור הבורר פוטר את עורך הדין מאחריות. בית המשפט אמנם הדגיש את הצורך בקישוט בשיח המשפטי, אך בסופו של דבר פסק לטובת המערערת, והדגיש את החשיבות של מתן חופש ביטוי במסגרת הליכים משפטיים ללא חשש מתביעות לשון הרע. עם זאת, השופטים נזהרו מלאפשר לפסיקה זו להצדיק כל שפה חסרת רסן או זדונית במהלך הדיונים. פסק הדין מסמן איזון בין הגנה על המשתתפים בהליכים משפטיים לבין שמירה על סטנדרטים של תקשורת מכבדת.