ת"א 10621/04

תקציר

התובע, מוסד לביטוח לאומי, תובע את הנתבעות, חברות הביטוח, להשיב לו 55% מהפנסיות ששילם, וישלם בעתיד, לנפגע תאונת דרכים משנת 1997 שהוכר כתאונת עבודה. התביעה נסמכת על הסכם ארוך שנים בין הצדדים. הנתבעים דחו את התביעה ממספר טעמים, הנוגעים הן לקרות התאונה ולהגדרתה המשפטית כתאונת דרכים, והן לקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותו של הנפגע. בית המשפט קבע כי טענות הנתבעים בדבר נסיבות התאונה והגדרתה המשפטית אינן מבוססות, וכי יש לאמץ את גרסת הנפגע לאירועים. כמו כן, בית המשפט מצא כי הנתבעים מנועים מלהכחיש את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותה של הנפגעת, שכן הם הגיעו להסכם פשרה עם הנפגעת במסגרתו פיצו אותה על נזקיה תוך ייחוסם לתאונה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הציגו ראיות מספיקות כדי לשלול את קביעות רופאי התובעת בדבר הקשר הסיבתי. לבסוף, קבע בית המשפט כי על הנתבעים לשלם את מלוא הסכום הנתבע, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין, שכן לא מצא נסיבות מיוחדות לסטות משיעור הריבית החוזי שנקבע בהסכם בין הצדדים.