ת"ק 42806-01-24

תקציר

התיק סובב סביב תביעת לשון הרע שהגיש בעל חנות, התובע, נגד לקוח, הנתבע, שביקר בחנותו עם אישה ששמה לא פורסם. התובע טען כי התנהלותם של הנתבע והאישה מהווה לשון הרע, שכן הם יצרו סצנה בחנותו, המשפילים אותו ומרחיקים לקוחות. הנתבעת טענה כי היא אינה אחראית למעשיה של האישה ששמה לא צוין וכי התנהגותה היא בירור לגיטימי של צו עיכוב. השופטת פתחה את דבריה בהתייחסות לסוגיית הייחוס, וקבעה כי הנאשם אחראי למעשיה של האישה בהיותם "עוולות נפוצות". לדברי השופט, ברור שהאישה פעלה מטעמו של הנאשם, והנאשם לא עשה דבר כדי לעצור אותה או להתנתק מהמצב. לפיכך, טענתה כי הדברים לא יוחסו לה אישית לא התקבלה. לאחר מכן, בחן השופט האם האירוע מהווה לשון הרע. הם הגיעו למסקנה כי התנהגותו של הנתבע, שכללה האשמות קולניות ועלבונות שהופנו כלפי התובע לעיני לקוחות, אכן השפילה את התובע ופגעה בעסקיו, ומהווה לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. השופטת הדגישה כי לא מדובר בטיעון או הבעת דעה לגיטימיים אלא בניסיון מכוון לבייש ולפגוע בתובע. באשר לסכום הפיצוי, השופט מצא את הסכום המבוקש של התובע בסך 20,000 ₪ ראוי ומקובל. הנתבע חויב לשלם סכום זה לתובע, בצירוף הוצאות בסך 1,000 ₪ בתוך 30 יום. בקשת התובע כי הנתבע יפרסם התנצלות נדחתה בשל היעדר הסכמה על הנוסח והקושי ליישמו. עוד ציינה השופטת כי התנהלות הנתבעת מעידה על חוסר שפיות משמעותי, תמימות וחוסר תום לב. לבסוף קבע השופט כי ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום וסגר את התיק. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.