רע"א 6267/04

תקציר

פסק הדין נובע ממחלוקת על שכר טרחה בין עורך דין ליורשי לקוחו. עורך הדין טיפל בעסקת נדל"ן דו-שלבית עבור מרשו, מר יוסף לוי, שהלך לעולמו באמצע ההליך. עורך הדין, שפעל מכוח ייפוי כוח נוטריוני של לוי, השלים את העסקאות וניכה שכר טרחה החורג מהסכום שסוכם במקור. היורשים ערערו על כך, וערכאה נמוכה יותר פסקה לטובתם, בקובעו כי חובת הנאמנות של עורך הדין ללקוחו מחייבת אותו להמשיך ולטפל בענייניו עד שהיורשים יוכלו לעשות זאת בעצמם, וכי הימנעותו מליידע את היורשים ולבקש את הדרכתם מהווה הפרה אתית. בית המשפט הורה לעורך הדין להשיב את שכר הטרחה המופרז ליורשים. עורך הדין ערער על פסק דין זה לערכאה גבוהה יותר, שגם היא דחתה את טענתו, אם כי מסיבות שונות. לאחר מכן הגיש עורך הדין בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דין זה לבית המשפט העליון בישראל. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן המקרה נבחן לעומק בשתי ערכאות קודמות, ולא העלה סוגיות משפטיות ממשיות או עניינים בעלי חשיבות כללית המצדיקים ערעור נוסף. בתי המשפט קבעו כי על עורך הדין מוטלת חובה ליידע את יורשיו של לוי על העסקאות המתמשכות וייפוי הכוח, אך הוא לא עשה כן, ובמקום זאת מיהר להשלים את העסקאות כדי לקבל את שכר טרחתו. התנהלותו של עורך הדין הוטלה בספק, וממצאי הערכאות הקודמות אושרו. היורשים היו זכאים לקבל בחזרה את שכר הטרחה המופרז, כדי למנוע התעשרות שלא כדין של עורך הדין על חשבונם. בנוסף, בקשתו של עורך הדין כי הרכב השופטים הנוכחי ידון מחדש בתיק בשל הטיה לכאורה נדחתה, שכן הוא לא יכול היה לספק כל הצדקה לכך. בעקבות זאת נדחתה בקשת רשות הערעור, ועורך הדין חויב לשלם ליורשים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.