סע"ש 29225-06-21

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת כנגד הנתבעת מס' 2 באופן חלקי. נקבע כי הנתבעת מס' 2 היא מעסיקתו של התובע לאורך כל תקופת עבודתו, ולפיכך היא אחראית לשלם לו גמול שעות נוספות בסך 70,928 ₪. השופטת מצדדת בטענת התובע כי עבד שעות נוספות, ומעבירה את נטל ההוכחה לנתבעת מס' 2, שלא הציגה דוחות נוכחות נאותים. בית הדין פוסק לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו, וקובע כי הנתבעת מס' 2 לא הוכיחה כי התובעת קיבלה את ההודעה. בגין טענות התובע בדבר פדיון ימי הבראה, ימי חופשה, דמי חגים ותוספות פנסיה, מחשב בית המשפט את הסכומים המגיעים ופוסק לתובע 1,701 ש"ח, 8,398 ש"ח, 1,846 ש"ח ו-1,392 ש"ח, בהתאמה. עם זאת, השופט פוסק לטובת הנתבעת מס' 2 בנסיבות סיום העסקתה של התובעת, וקובע כי התובעת התפטרה ללא מתן הודעה מוקדמת. משכך, חויבה התובעת לשלם לנתבעת מס' 2 סך של 4,000 ₪ בגין חלוף תקופת ההודעה המוקדמת. התביעה להפרשי שכר מינימום נדחית בשל חוסר הסבר וחישוב. לבסוף, הנתבעת מס' 2 מחויבת לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, לרבות הוצאות בסך 8,000 ₪, ואילו על התובע לנכות 4,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. לשני הצדדים הזכות לערער משפטית על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.