בג"צ 6427/02

תקציר

פסק הדין עוסק בחוקיות ובחוקתיות של פטור תלמידי ישיבות משירות צבאי בישראל, סוגיה שנויה במחלוקת מאז ימיה הראשונים של המדינה. בתחילה ניתנו דחיות למספר מצומצם של תלמידים לאחר השואה כדי לשמר ישיבות. עם הזמן התרחב הסדר זה והעלה שאלות של אי-שוויון. בפרשת רובינשטיין קבע בית המשפט כי הסמכות שהפעיל שר הביטחון אינה חוקית, והביא לחקיקת חוק דחיית השירות התשס"ב-2002. חוק זה הרחיב את הפטורים בתנאים ספציפיים, אך עדיין עורר דיון על חוקתיותו, תוך התמקדות בשוויון. שופטים שונים בחנו האם החוק פוגע בשוויון כחלק מכבוד האדם. הרוב הגיע למסקנה כי למרות שהחוק יצר אי-שוויון, הוא אינו הופך אותו באופן חד-משמעי לבלתי חוקתי. פסק הדין הכיר בזמניות החוק ובצורך בבחינה נוספת לאחר תקופת היישום המלאה בת חמש השנים. השופטים הדגישו את הפשרה החברתית הגלומה בחוק, תוך הכרה באיזון העדין בין השתלבות חברתית לבין זכויות וחובות של קבוצות חברתיות שונות. למרות הקריאות לביטול על בסיס נימוקים חוקתיים ועקרונות דמוקרטיים, החליט בית המשפט להמתין ולתת למדינה זמן להסתגל ולשלב גברים חרדים בשירות אזרחי וצבאי. פסק הדין משקף את המאבק המתמשך בין שוויון, אוטונומיה דתית ולכידות חברתית במשפט ובחברה הישראלית.