בע"מ 9773/16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתיק מורכב הנוגע להגירת קטין, בן להורים גרושים, לארצות הברית, שם מתגוררת אמו, או המשך מגוריו בישראל עם אביו. האם עזבה את ישראל ועברה לארה"ב כשהילד היה כבן ארבע ומאז נישאה בשנית והביאה לעולם ילד נוסף. כעת היא מבקשת שבנה יצטרף אליה לשם. בינתיים, האב גם נישא בשנית ויש לו משמורת עיקרית על הילד, שחי בישראל כל חייו. הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק היא מה ישרת את טובת הילד. בית המשפט לענייני משפחה אישר את בקשת האם להגירת הילד, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו ופסק לטובת האב, בקובעו כי חיי הילד מבוססים היטב בישראל, ועקירתו מסביבתו המוכרת והעברתו לארצות הברית תחשוף אותו לסיכונים וחוסר יציבות מיותרים. האם ובית המרקחת שמונה על ידי בית המשפט ערערו על פסק דין זה. בית המשפט העליון, לאחר שיקול דעת מעמיק, דחה את הערעורים ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בפסק הדין הודגש כי טובת הילד משרתת שמירה על יציבות והשארתו במשמורת אביו, בהינתן שהוא בילה את רוב חייו בישראל, מקיים יחסים טובים עם אביו ומשפחתו המורחבת ומשתלב בקהילה המקומית. בית המשפט הכיר ביכולותיה ההוריות של האם, אך בסופו של דבר החליט כי יתרונות השהייה בישראל עולים על היתרונות הפוטנציאליים של הגירה, במיוחד בהתחשב בגיל הילד ובהיעדר נזק נפשי מוכח. השופטים הדגישו גם את הצורך של שני ההורים לכבד זה את הורותו של זה ולשמור על מערכת יחסים בריאה של הורות משותפת לרווחת הילד. מקרה מורכב זה מדגיש את אתגרי קבלת ההחלטות בנושאים הנוגעים לחייהם של קטינים, במיוחד במצבים של פירוד הורים ומקומות מגורים שונים.