ת"א 69756-11-20

תקציר

הסכסוך נסוב סביב עסקת נדל"ן שבה התובעים, שהיו הקונים, תבעו את הנתבעים, המוכרים, על כך שלא גילו מידע חיוני על הנכס. נמצא כי הנתבעים הפרו את חובת הגילוי בכך שלא גילו ליקויים קיימים ברכוש המשותף, ובפרט נפילת אבני חיפוי מקירות המבנה וההליכים המשפטיים המתנהלים בנוגע לליקויים אלה. אלא שהפרה זו לא נחשבה להפרה יסודית של הסכם המכר. בית המשפט קבע כי חובת הגילוי של המוכרים לא קוימה, למרות טענתם כי גילו את הדברים לקונים. גרסת המוכרים לאירועים לא הייתה משכנעת, והם לא הביאו עדים שיתמכו בטענתם. בנוסף, טענת הרוכשים כי היו מודעים לליקויים אך הובטח להם כי ייפתרו בהקדם, לא עמדה בסתירה מספקת מצד המוכרים. מאחר שההפרה לא הייתה מהותית, הרוכשים אינם זכאים לפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה בגין תרחיש כזה. במקום זאת, פסק בית המשפט לרוכשים 50,000 ₪ כפיצוי על נזקיהם הלא ממוניים, לצד 2,000 ₪ הוצאות ו-8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, כולם ישולמו על ידי המוכרים בתוך שלושים יום. לסיכום, פסק הדין נוטה לטובת הקונים, שכן בית המשפט הכיר באי עמידתם של המוכרים בחובות הגילוי שלהם. עם זאת, היא נמנעה מלסווג הפרה זו כמהותית, ובכך שללה מהרוכשים את הפיצוי המשמעותי הקבוע בחוזה לתרחיש כזה. המוכרים חויבו לפצות את הקונים על נזקיהם והוצאותיהם האחרות.