תא"מ 51106-01-18

תקציר

השופט דחה את התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע מכמה טעמים. ראשית, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהעובד הזר ששכרו הוקצה לתובע חתם על מסמך המחאת הזכויות והבין את השלכותיו. השופט מצא ספק אם העובדת הזרה הבינה את המסמך, שנכתב בעברית ובאנגלית, במיוחד בהתחשב בכך ששליטתה המוגבלת בשפות אלה ככל הנראה. יתר על כן, התובע לא הוכיח כראוי את שרשרת המשימות שהובילה אליו, הותיר פערים בתיעוד ולא הבהיר את זיקתו לשותפות "מורלונים". שנית, התובע לא מילא את חובתו ליידע את הנתבע בדבר המחאת הזכויות. התובע שלח מכתב לנתבע בדואר רשום, אך הנתבע הכחיש שקיבל, והשופט מצא את עדותו של הנתבע משכנעת יותר. עוד ציינה השופטת כי המכתב עצמו היה מבלבל ולא ציין בבירור את התובע כמיופה כוח. שלישית, השופט ראה בהמחאת זכויות בניגוד לתקנת הציבור ולכן בטלה. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות התובעת ושותפות "מורלונים", ומצאה בה ניצול הן כלפי העובדים הזרים והן כלפי מעסיקיהם הקשישים ובעלי המוגבלויות. בכך שחייבו עובדים זרים לקחת הלוואות משותפות ולחתום על הקצאות שכר, הם למעשה הפכו את המעסיקים לערבים לחובות שלא היה להם קשר אליהם. פרקטיקות כאלה, שכוונו נגד אנשים פגיעים, נחשבו בלתי מקובלות. לבסוף, התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בסכום הנטען והסתמך אך ורק על עדותו, שלא הייתה משכנעת דיה. הסכום הנתבע התבסס על הנחות ולא על ראיות ממשיות לשכרו של העובד הזר או לתשלומים שהיה על הנתבעת לשלם. בסיכומו של דבר, השופט מצא את טענות התובע בלתי משכנעות ודחה את התביעה, תוך שהוא מורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע ואת שכר טרחת עורך הדין.