סע"ש 57713-12-16

תקציר

הדיון נסוב סביב תביעת התובעת כנגד הנתבעים 1 ו-2 לקבלת הטבות לעובדים. התובעת טענה כי וורקה, חברה בעלת רישיון כקבלן כוח אדם, שימשה כמעסיקתה, או במשותף עם הנתבעת 2. לחילופין, טענה כי יש להטיל על הנתבעים אחריות על פי החוק להגברת האכיפה בגין הזכויות הנתבעות. השופטת קבעה תחילה כי וורקה היא קבלן כוח אדם וכי יש לראות בנתבעת 2 מעסיקה של התובעת לאחר תשעה חודשי העסקה, בהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. לאחר מכן בחן השופט האם יש לראות בנאשם 1 מעסיק משותף, דבר שהראיות לא תמכו בו. עם זאת, השופט קבע כי לנתבעת 1, על אף שאינה המעסיקה, חלה אחריות לפי החוק להגביר את האכיפה. זאת, משום שהנתבעת 1 לא פיקחה על תנאי העסקתם של עובדים המועסקים על ידי קבלן משנה, והעלימה עין מהמצב, שהחוק מבקש למנוע. באשר לזכויות הנתבעות, קבעה השופטת כי התובעת זכאית להטבות מסוימות, לרבות פיצויי פיטורים מהנתבעת 2, שכן התפטרה לצורך טיפול בילדה. השופטת פסקה גם לטובתה של התובעת בנוגע לתביעותיה לפדיון חופשות, דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לפנסיה. הנתבעים 1 ו-2 חויבו לשלם אותם ביחד ולחוד, בצירוף הוצאות משפט. בנוסף, הורתה השופטת לנתבעת 2 לשלם לתובעת פיצויי פיטורים והפרשות לקרן השתלמות. הסכומים שייפסקו יופחתו מכל תשלום שישלם המוסד לביטוח לאומי באמצעות צו פירוק נגד וורקה.