בש"א 18844/05

תקציר

פסק הדין עוסק ביחסי הגומלין בין טענות חיסיון וגילוי מאוחר, המובאות לעתים קרובות יחד אך נובעות מעקרונות שונים. השופט מדגיש את חשיבות הגילוי המרבי בהליכים משפטיים להבטחת יעילות, פרקטיות והגינות. חיסיון, לעומת זאת, הוא חריג, הקובע אי גילוי מוחלט של מסמכים שהוכנו למשפט. שתי הטענות, המעוגנות בעקרונות מנוגדים, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. במקרה הספציפי טען התובע לחיסיון דו"ח חקירה תוך בקשת עיכוב הגילוי עד לשלב ההוכחות. השופט מבהיר כי מדובר בטענה סותרת, שכן טענת החיסיון מרמזת על היעדר כוונה לחשוף את המסמך. הדו"ח, שהוכן למטרות ניסוי, נופל לקטגוריה זו. עם זאת, כוונת התובע להשתמש בו כראיה מוותרת על טענת החיסיון, ומפנה את הבקשה לשיקולי הגינות פרוצדורלית. השופט קובע כי יש להעביר את דו"ח החקירה עם הנאשם לעיון בתוך 10 ימים, תוך הדגשת האופי העובדתי של המחלוקת והצורך בגילוי מלא כדי להבטיח משפט הוגן. השופט גם מעודד את הצדדים לשקול פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט בעת עיון בדו"ח. ההחלטה מתקבלת לטובת הליך משפטי שקוף ויעיל, שמטרתו למנוע עיכובים מיותרים ולהבטיח כי שני הצדדים יתנהלו בידיעה מלאה של חומר הראיות.