ת"א 906/99

תקציר

התובעים, ח.ח. הניה ויגאל קרצר, תבעו את בנק לאומי לישראל בע"מ בגין אי מילוי הוראותיהם, ניצול מצוקתם ופגיעה בפרטיותם. התובעים טענו כי הבנק אילץ אותם לבצע פעולות בנקאיות, וכתוצאה מכך נגרמו להם הפסדים כספיים. עוד טענו למצוקה נפשית ולנזקי גוף עקב פעולות הבנק. התובעים ביקשו פיצוי כספי. הבנק, מצדו, תבע את התובעים על אי פירעון ההלוואות, ודרש את יתרת החוב בסך של כ-174 אלף שקל. בית המשפט פסק לטובת התובעים, בקובעו כי הבנק לא מילא אחר הוראת התובעים למכור את תיק ניירות הערך שלהם בינואר 1994 ולהפסיק את הוראות הקבע לרכישת קרנות נאמנות. אי עמידה זו גרמה להפסדים כספיים שהבנק חייב בגינם פיצויים. עוד קבע בית המשפט כי הבנק הפר את חובת הסודיות כלפי התובעים כאשר גילה את מצב חובם להוריה של התובעת. בנוסף, הבנק פעל בחוסר תום לב וניצל את עוגמת הנפש של התובעים כאשר דרש מהם לפרוע את חובות אחיו של התובע. הבנק חויב לשלם לתובעים כ-694 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. באשר לתביעת התובעים בגין נזקי גוף, קבע בית המשפט כי הם לא הצליחו לבסס קשר סיבתי בין התנהלות הבנק לבין מצבם הנפשי. תביעת הבנק להחזר ההלוואות נדחתה מאחר שההלוואות ניתנו שלא כדין לאחר שהבנק לא מילא אחר הוראות התובעים למכור את ניירות הערך שלהם.