עב"ל 45411-02-14

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על יסוד אי הוכחת הקריטריונים הנדרשים להכרה בפגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה. בית המשפט הדגיש את עמדתו שהותוותה במקרה קודם, אסתר נח, שם נקבע כי על התובעים להוכיח את קיומן של תנועות פתאומיות, חוזרות, ממושכות ותכופות, הדומות במהותן ומתבצעות במקום מוגדר. בית המשפט מצא כי המערערת לא עמדה בקריטריונים אלה. באופן ספציפי, ישיבה ממושכת מול מחשב אינה מהווה מיקרוטראומה, שכן היא חסרה תנועה חוזרת. למרות שהמערער טען כי הוא עובד כמחסנאי, בית המשפט אישר את קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה הוא פיקח בעיקר על המחסן ולא עסק בפעילות גופנית חוזרת. ראיות המערער לא ביססו תנועות חוזרות ונשנות ממושכות ותכופות, שכן העבודה כללה משימות מגוונות לאורך היום, לרבות עבודה משרדית, ורק הרמות מזדמנות. ההשוואה לפרשת שמעוני, שם נהג המבוטח להרים ארגזים לעיתים קרובות, לא תמכה בעמדת המערער, שכן פעילותו לא כללה תנועות תכופות או חוזרות על עצמן. לפיכך, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות, תוך הדגשת חשיבות העמידה בקריטריונים שנקבעו לתביעות מיקרוטראומה.