עת"מ 6323-12-10

תקציר

העותר, שאביו אריתריאי, ביקש להיות מוכר כאזרח אריתריאה ולקבל אשרה זמנית כמו אריתריאים אחרים בישראל. הוא התגורר באתיופיה, למעט ביקור קצר באריתריאה, והחזיק בתעודת זהות אריתריאה. עם זאת, בשל סכסוך הגבולות בין אריתריאה לאתיופיה בשנת 1998, הוא נמלט לישראל בשנת 2007 והגיש בקשת מקלט. המשיב (ככל הנראה ממשלת ישראל או גוף בת) הכחיש את טענתו לאחר ראיון, וטען כי אינו קשור מספיק לאריתריאה. העותרת ערערה על החלטה זו וטענה כי המשיבה לא נקטה במדיניות אי-גירוש אריתריאים משלה. השופט הסכים והדגיש כי המדיניות נועדה להגן על אזרחי אריתריאה ולא רק על תושבים. יתר על כן, השופט קבע כי תעודת הזהות של העותר אותנטית ככל הנראה, ובכך חיזק את טענתו לאזרחות אריתריאה. משכך, קיבל השופט את העתירה והורה למשיב להעניק לעותר אשרת ב/1 ולכסות את הוצאותיו המשפטיות. ההחלטה מחייבת לחדש את האשרה לפי הצורך, בהתאם למדיניות הקיימת. פסק דין זה מדגיש את פרשנותה של מדיניות אי-הגירוש ומחזק את התפיסה כי אזרחות, ולא תושבות, היא הגורם המכריע עבור אריתריאים המבקשים הגנה בישראל.