ע"א 1605-12-11

תקציר

פסק הדין דוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ופוסק לטובת המשיב מס' 1. בית המשפט מצדד בקביעותיו של בית משפט קמא לפיהן מוסדות מקאווה לא רכשו זכויות דייר מוגן בנכס שבמחלוקת, ואף לא קיבלו זכות בלתי חוזרת להחזיק בו. פסק הדין מדגיש את הנסיבות המפוקפקות סביב הסכם השכירות והתצהיר שהציגו מוסדות מקאוה כראיה, ומציין חוסר עקביות וחוסר בהירות במסמכים. השופט מדגיש את היעדר החתימות והפרטים המכריעים, במיוחד לאור העובדה שהמנוח לא שלט בעברית ונזקק להסברים בהונגרית, שלא הוזכרו. יתר על כן, עיתוי הסכם השכירות, בסמוך לפסיקת בית המשפט העליון שביטל הסכם קודם, מעורר חשד נוסף. פסק הדין מצביע גם על חוסר העקביות בטיעוני המוסדות, הטוענים הן לדיירות מוגנת והן לסמכות בלתי חוזרת על הנכס, ומציין כי טענות אלה אינן עולות בקנה אחד. לבסוף, השופט מתייחס להיעדר התייחסות לטענות אלה בכתבי ההגנה של מוסדות מקאווה ולהיעדר ראיות תומכות. נוכח ממצאים אלה, הערעור נדחה, והמערערת מצווה לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב מס' 1. גם הערעור שכנגד, שהוגש על ידי צד נפרד, נדחה, שכן בית המשפט מקיים את פסק הדין הנותן תוקף למכירת הנכס להם. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ויש להחזיר את הפיקדון לערעור שכנגד.