סע"ש 17332-09-19

תקציר

התובע, רופא במקצועו, תבע את מועדון הכדורסל הנתבע בגין אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות, בטענה שהועסק על ידם. מערכת היחסים בין התובע לנתבעת נמשכה מנובמבר 2016 ועד אוגוסט 2018 והתרכזה בעיקר סביב תפקידו של התובע כרופא הקבוצה למשחקים ולאימונים. המחלוקת העיקרית הייתה באשר לטיבה של מערכת יחסים זו ולאופן שבו יש לשלם לתובעת עבור שירותיה. בית הדין בחן את מכלול הראיות והעדויות והגיע למסקנה כי בין התובע לנתבעת לא התקיימו יחסי עובד מעביד. במקום זאת, היחסים נחשבו כיחסים של קבלן עצמאי המספק שירותים ללקוח. זאת, בעיקר בשל חוסר השתלבותה של התובעת בפעילות השוטפת של המועדון, היעדר ראיות ברורות בדבר גורמים מכריעים כגון בעלות על כלים ואמצעי ייצור, והיעדר תלות כלכלית של התובעת בנתבעת. עדויותיה וראיותיה של התובעת עצמה סתרו לא פעם את טענותיה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא פיטרה את התובעת, כלומר היא לא הייתה זכאית לפיצויים לפי חוק עבודת נשים. עם זאת, השופטת הודתה כי התובעת לא קיבלה פיצוי עבור החודשים בהם סיפקה שירות לנתבעת בשל מחלוקת על אופן התשלום. התובעת הייתה זכאית לקבל 2,000 ₪ עבור כל אחד מהחודשים פברואר, מרץ ואפריל 2018, בסך כולל של 6,000 ₪, עם הצגת חשבונית כדין. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות, בהתחשב בפער המשמעותי בין הסכום הנתבע של התובעת בסך 150,000 ₪ לבין הסכום שנפסק בפועל, וכן באי השגת תכליתה של התביעה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ויימסר להם לאחר מכן.