עמ"נ 16624-06-13

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על שתי החלטות ועדת הערר המחוזית מרכז לפיצויים והיטל השבחה. ההחלטה הראשונה נגעה לדחיית תביעות המערערים לפיצויים בגין אדמותיהם על בסיס מספר ראשי נזק, ולמינוי שמאי יועץ להערכת נזקים פוטנציאליים אחרים. ההחלטה השנייה סירבה לדחות את יתרת הערעור וקבעה כי ההחלטה הראשונה אינה זמנית. העובדות הרלוונטיות נוגעות לחלקה סמוכה שייעודה שונה מחקלאי למגורים, ואפשרה הקמת מבנה בן 12 קומות, שלטענת המערערים פגע ברכושם. תביעתם הראשונית של המערערים לפיצויים נדחתה על ידי ועדה מקומית, וגם ערעורם נדחה. ועדת הערר מינתה שמאי מייעץ להערכת הנזק, אך המערערים ביקשו לדחות את הערעור כולו, ובקשתו נדחתה. גם בית המשפט, בפסק דין קודם, קבע כי החלטת הוועדה המקומית היא החלטת ביניים והחזיר את התיק לוועדת הערר כדי שתקבע אם הקרקע נפגעה מהתוכנית החדשה. עם זאת, ועדת הערר, בהחלטתה השנייה, דחתה שוב את טענות המערערים מאותם טעמים כמו ההחלטה הראשונה. בפסק הדין הנוכחי נקבע כי ועדת הערר שגתה בשתי ההחלטות. היא מורה להעביר את התיק לשמאי מייעץ שיעריך באופן אובייקטיבי את שווי החלקה של המערערים לפני אישור התכנית הפוגעת ולאחריה, בהתחשב במצבים התכנוניים הקיימים והחדשים. על השמאי המייעץ להביא בחשבון גם את הליכי התכנון המקבילים לשתי החלקות ואת העובדה שהחלקה הפוגעת נחשבה כהשלמה לחלקת המערערים. המשיבים (הוועדה המקומית) יישאו בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורכי הדין עד לסכום של 25,000 ₪, שיחולקו ביניהם שווה בשווה.