ת"א 18536/07

תקציר

התובע והנתבע הינם דיירים בבית משותף בחיפה, ושניהם בעלי יחידות דיור במקום. ביניהם התגלעה מחלוקת בנוגע לאי תשלום האגרות לכאורה של התובעת עבור עבודות שיפוץ ודמי ועד בית. הסכסוך הגיע לשיאו באסיפת דיירים ביום 17.10.07, במהלכה השמיע הנתבע הערות מעליבות ומשפילות כלפי התובע. בעקבות זאת הגיש התובע תביעה נגד הנתבע, בטענה לתקיפה מילולית וביקש פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. בתיאור הפגישה טען התובע כי הנתבע כינה אותו בכינויי גנאי כגון "גנב", "שקרן", "ממזר" ו"שתוק", וכן הטיל ספק ביושרו בכך שרמז כי הנפיק שיקים שלא יכובדו. התובע טען כי דברים אלה גרמו לו עוגמת נפש קשה ותבע פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום המקסימלי המותר בחוק, 50,000 ₪, וכן פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש בסך 70,000 ₪. מנגד, הנתבע טען כי עבודות השיפוץ היו הכרחיות והעלויות היו לגיטימיות, והתובע אכן התחמק מתשלום חלקו בהוצאות. עוד טען הנתבע כי בנו של התובע השמיע בעבר דברים דומים על אביו, דבר שהצדיק את דבריו שלו במהלך הפגישה. זאת ועוד, הנתבע טען כי דבריו נאמרו בלהט הרגע ואין להחיל עליהם את חוק איסור לשון הרע. בית המשפט פסק לטובת התובע, וקיבל את גרסתו לאירועים כעקבית ואמינה. הם קבעו כי דברי הנתבע מהווים לשון הרע, שכן יש בהם כדי להשפיל ולהעליב אדם בעיני אחרים. בית המשפט דחה את הגנת האמת של הנתבע, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לכך שהדירה הייתה בבעלות התובע, וכן דחה את טענת תום הלב. בבואו לשקול את הפיצוי הראוי, התחשב בית המשפט בנסיבות המקרה, לרבות הקהל המצומצם, אופיים המסית של הדברים והיעדר התנצלות מצד הנתבע. בסופו של דבר פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 8,000 ₪ ו-5,500 ₪ נוספים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הנתבע חויב לשלם סכומים אלה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.