ת"א 21995-09-12

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה כספית בסך 2,846,569 שקלים שהגיש שטרן נגד מורד, כאשר עיקולים זמניים הוטלו על שניים מרכביו של מורד. השופט דחה בקשה להטיל עיקולים גדולים יותר על נכסיו של מורד, אך פסק להותיר את העיקולים הנוכחיים על כנם. זאת, תוך בחינת ארבעת התנאים הנדרשים לסעד העיקול: ראיה בדבר קיומה של עילת תביעה, תום לב, מאזן הנוחות ויסוד הנטל. השופט מצא ראיות מהימנות התומכות בטענתו של שטרן נגד מורד אך לא נגד שני המשיבים האחרים, אסי ומ.ג.ע.ד. למרות שהתביעה נגד מורד נמצאה בתום לב, היה מקום לטעון כי שני המשיבים האחרים נכללו בחוסר תום לב. באשר למאזן הנוחות, הדגישה השופטת את הצורך של מורד להמשיך לפעול וקבעה כי ההחזקות הנוכחיות, המוגבלות לשני כלי רכב, ראויות. לבסוף, השופט מצא טעם מסוים בטענתו של שטרן כי קיים סיכון להברחת נכסים בין החברות הקשורות למשיבים ובכך אישר את העיקולים. מורד חויב לשלם לשטרן 5,850 שקל הוצאות בקשה, וההחלטה להטיל עיקולים זמניים אלה תישאר על כנה עד לסיום התיק.