ת"א 5227-06-17

תקציר

במקרה זה תבע ד"ר באסם חזן, מומחה למכניקת קרקע והנדסת יסודות מבנים, את מהנדס חנא חוראני בגין שורה של פרסומים שנעשו באמצעות תכתובות דואר אלקטרוני, בטענה שהם מהווים לשון הרע ופוגעים בשמו הטוב. חזן טען כי המיילים ששלח חוראני לנציגי משרד הבינוי והשיכון היו ניסיון להציג אותו כלא מקצועי וכחולה נפש. חוראני תבע את חזן על סך 100 אלף שקל, בטענה שהמיילים מהווים לשון הרע ופוגעים בשמו הטוב, בתפקידו ובמקצועו. בית המשפט קבע כי המיילים שהוחלפו בין חזן לחורני היוו לשון הרע הדדית, כאשר כל צד השמיץ את השני במידה שווה. הביטויים בהם השתמשו שני הצדדים נמצאו פוגעניים, משפילים ומשפילים, והם פגעו זה במקצועיותו ובשמו הטוב של זה. בית המשפט ציין כי בעוד שאלמנט הפרסום בגין לשון הרע היה קיים כאשר הודעות הדוא"ל הגיעו לצדדים שלישיים, חלק מהאמירות, אף שהיו קשות, אינן מהוות לשון הרע שכן הן לא פורסמו מחוץ להתכתבות הפרטית בין הצדדים. באשר להגנות שהועלו, בית המשפט לא קיבל את טענתו של חוראני כי פרסומיו מוגנים תחת אמת הפרסום או הוראות תום הלב שבחוק איסור לשון הרע. בית המשפט מצא כי התבטאויותיו של חוראני חרגו מגבולות הסבירות ושללו את יסוד תום הלב הנדרש. כמו כן, דחה בית המשפט את הגנתו המעורפלת של חזן וקבע כי פרסומיו אינם נופלים תחת הגנות החוק. לסיכום, בית המשפט קבע כי התביעות והטענות שכנגד מבטלות זו את זו, מה שהוביל לדחיית שתיהן. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, כך שאף אחד מהצדדים לא היה חייב כלפי הצד השני בגין לשון הרע.